פרויקט התנדבות גני תקווה

הכול התחיל כשמשפחה עם ארבעה בנים מתבגרים פונתה מראש הנקרה ושכרה דירה ריקה לחלוטין בגני תקווה

קיבלתי את הטלפון של רויטל דרך מיזם התנדבות חברתי מרגש בשם “חזית הבית”, שנועד לסייע למשפחות שפונו מבתיהן בעקבות המלחמה. בשיחתנו הראשונה היא אמרה לי משפט שעדיין מהדהד בי: “אני לא נושמת”. התחושה של חוסר אונים, הלחץ, חוסר הוודאות הכול הורגש דרך הקול שלה. הם קיבלו דירה ריקה, והיו צריכים להפוך אותה לבית. בלי תקציב, בזמן קצר ובמציאות מטלטלת. איך יוצרים מרחב שייתן ביטחון, חמימות ותפקוד יומיומי למשפחה שלמה כשאין כמעט כלום? זו הייתה נקודת ההתחלה שלנו

הגעתי לדירה והבנתי – אנחנו מתחילים מאפס . לא היה כלום לא ספה, לא מיטות, לא שולחן. מה שכן היה, רצון גדול ליצור מרחב חם, עוטף ונעים, שילדים ירגישו בו ביטחון, שבו כולם יוכלו סוף סוף לנשום

במהלך שלוש שבועות עם הרבה לוגיסטיקה, יצירתיות ושיתופי פעולה, הצלחנו לרהט את כל הבית בלי לרכוש שום דבר חדש. כל פריט בתמונות מספות ועד עציצים הגיע מתרומות נדיבות של אנשים טובים או נרכש מיד שנייה
היה מאתגר להתאים הכול, למצוא את הפריטים הנכונים, לוודא שהכול גם פרקטי וגם יפה, אבל כשיש מטרה כל כך מרגשת, האתגר הופך לשליחות

כל החלטה עיצובית התקבלה מתוך הקשבה אמיתית לצרכים של המשפחה. חשבנו יחד איפה כל אחד יישן, איך ליצור פינה שקטה לכל ילד, ואיך להפוך את הסלון למקום מפגש משפחתי נעים ומרגיע. עיצוב היה פה כלי לריפוי, לבנייה מחודשת של שגרה בריאה

מה שהכי ריגש אותי היה לראות איך הבית השתנה יחד איתם. איך מרחב ריק הפך בהדרגה לבית חם עם אופי, צבע ונשמה עד שבשלב מסוים כבר לא הרגיש כמו “דירה שקיבלו”, אלא פשוט כמו הבית שלהם
זה ללא ספק אחד הפרויקטים הכי מרגשים, מספקים ומלמדים שלקחתי בהם חלק

לצד כל זה, זכיתי גם בחברה חדשה. אני ורויטל הפכנו לחברות קרובות, מה שמחבר את הפרויקט הזה לליבי לא רק מקצועית, אלא גם אישית

המקום הריק ממנו הכל התחיל